החלטה בתיק בש"א 4381/04

1.         לפני בקשה מטעם המבקש, בה נתבקש ביהמ"ש להורות על ביטול החלטה שניתנה ע"י כב' השופט שפסר ביום 18.04.04, אשר מתירה למשיבה להגיש פסיקתא כנגד המבקש בהעדר קיום צו לגילוי מסמכים, ותוך שימוש בסמכות בית המשפט בתקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות").

2.         המבקש מנמק בקשתו בכך כי בבקשה רשות להתגונן ודרישה לגילוי מסמכים אותה הגיש המבקש בתיק זה, ביום 12.03.03, הצהיר המבקש, כי אין ברשותו מסמכים הקשורים לכתב התביעה שהוגש, ושכל הגנתו תלויה במסמכים הנמצאים ברשות המשיבה ודרש את גילויים, אך לטענתו, לא נענה ע"י המשיבה.

            המבקש מוסיף וטוען כי בדיון שהתקיים בפני כב' הרשם ג. גדעון ביום 28.04.03 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיהם יגישו תצהירי גילוי מסמכים בתוך 30 יום ממועד הגשת התשובה לכתב התביעה שכנגד, הסכמה אשר קיבלה תוקף של החלטה שיפוטית ומאחר וטרם הוגש כתב תביעה שכנגד - טרם הוגש גם התצהיר לגילוי מסמכים.

            ביום 26.08.03 הורה כב' הרשם גדעון בהחלטה בה איפשר למשיבה להגיש כתב תביעה מתוקן בתוך 7 ימים.

            ביום 16.09.03 ובטרם הוגש כתב תביעה מתוקן, הגישה המשיבה בקשה למתן צו גילוי מסמכים הנוגע ל"תביעה הישנה", ומאחר והיתה קיימת כבר החלטה להגשת כתב תביעה מתוקן, המתין המבקש, לטענתו, עד להגשת כתב התביעה המתוקן.

            ביום 02.10.03 הגישה המשיבה כתב תביעה מתוקן, ועוד טרם חלף המועד להגשת כתב ההגנה, חזרה המשיבה ביום 22.01.04 על בקשתה למתן החלטה בבקשה למתן צו לגילוי מסמכים והנוגעת לתביעתה הישנה, תוך שהיא, כך לשיטת המבקש, מסתירה מביהמ"ש שקיימת תביעה חדשה וטרם חלף המועד להגשת כתב ההגנה, ולכן, לשיטת המבקש, לא היה מקום, בשלב זה, למתן צו גילוי מסמכים.

            עוד טען המבקש, כי ביום 05.02.04 ניתנה החלטה ע"י כב' הרשם גדעון הקובעת כי הוא נעתר לבקשת המשיבה וקבע עוד הנחיות בדבר הגשת תצהיר גילוי מסמכים תוך 10 ימים ופסק הוצאות לטובת המשיבה, וכן טען ב"כ המבקש, כי אף החלטה זו לא הגיעה לידיו, ומדובר בהחלטה שעל בסיסה נתבקש ביהמ"ש להפעיל סמכותו בהתאם להוראות תקנה 122 לתקנות שעל פיה נתבקש ביהמ"ש ליתן פסק דין כנגד המבקש.

            ביום 19.02.04 הודיע המבקש לביהמ"ש כי בקשת הרשות להתגונן שהוגשה מטעמו תהווה בתיק את כתב ההגנה, כפי שעולה מתקנה 97 לתקנות, הקובעת כי בעל דין שאיננו מגיש כתב טענות מתוקן - כתב הטענות הקודם יהווה את כתב הטענות מטעמו.

            המבקש טוען כי המשיבה ובא כוחה לא פנו כלל למבקש ולבא כוחו בבקשה בכתב, באופן ובמועדים שנקבעו בתקנה 120, בהתייחס לכתב התביעה המתוקן, שעם הגשתו חדלה לשיטתו, התביעה המקורית להיות רלבנטית.

            עוד טען המבקש כי ביום 20.05.04 הגיע ב"כ המבקש למזכירות ביהמ"ש ונתקל לראשונה בצו שניתן ע"י כב' השופט שפסר, לפיו עליו יש להגיש תצהיר גילוי מסמכים,  וכי לטענתו, עוד באותו יום הוגשו למזכירות ביהמ"ש באמצעות הפקס שתי בקשות, שהומצאו לב"כ המשיבה במסירה אישית עם אישור מסירה ובו נתבקש אף תצהיר גילוי מסמכים מפורט, ולטענתו, כל זאת בטרם נחתמה הפסיקתא נגד המבקש.

            המבקש טוען כי ב"כ המשיבה איננה מציינת בכל פניותיה לביהמ"ש כי בידיה תצהיר גילוי מסמכים של המבקש, ולא ניתן אף תצהיר גילוי מסמכים מטעם המשיבה.

            לאור כל האמור לעיל, טוען המבקש כי לא היה מקום לשימוש בתקנה 122.

3.         המשיבה נתנה תגובתה לבקשה, בה נטען כי ניתן כנגד הנתבעים בתיק זה, ובכללם כנגד המבקש, פסקי דין במועדים שונים, זאת לאחר שלא מלאו אחר צווי ביהמ"ש.

עוד נטען ע"י המשיבה, כי בקשה בעניינו של המבקש כאן, לא הומצאה למשיבה שכן הוגשו בקשות רבות הן לביטול פס"ד שניתן, אשר נדחו, ובקשה לעיון חוזר בהחלטה שניתנה וחלקן הגדול הוגשו אף לאחר שחלף המועד לביצוע ההחלטות ו/או הבקשות, אשר לשיטתה, לא קיימת פרוצדורה לפיה היו יכולים להגיש הבקשות ו/או בקשות כפולות אשר ההחלטה בעניינן כבר ניתנו.

4.         בהחלטה שניתנה על ידי, קבעתי כי התנהגות ב"כ בעלי הדין, מצערת עד מאוד, שכן אין הם מצליחים להחליף ביניהם מסמכים כמקובל וכמתחייב מהוראות התקנות, וקבעתי עוד כי ב"כ בעלי הדין יתנו תצהירים מטעמם, התומכים בבקשה ובתגובה מטעמם.

            ביום 23.11.04 ניתן תצהיר ע"י ב"כ המבקש  החוזר ומפרט למעשה את עובדות הבקשה.

5.         לאחר ארכות מספר שניתנו לב"כ המשיבה, ניתנה תגובתה לבקשה, בה נטען כי דין טענות המבקש להדחות על הסף, בהעדר תצהיר מצורף לבקשה לאימות העובדות בה, וכי המשיבה מתנגדת לביטול פסק הדין.